איך מתרגמים בדיחה ישראלית: מה הולך לאיבוד בדרך לחו״ל, ומה דווקא מצליח לעבור
בעברית כולם צחקו. באנגלית נשארה שתיקה מנומסת. לפני שמאשימים את התרגום, כדאי להבין ממה עשויה בדיחה ישראלית, ואיזה חלק ממנה בכלל אפשר להעביר.
שלחתם לחברה מחו"ל מם שהצחיק את כל המשפחה. תרגמתם את הכיתוב בקפידה, מילה במילה, ואפילו הוספתם הסבר קצר. התשובה הגיעה אחרי כמה דקות: "חמוד". לא "הצחקת אותי", לא שורה של אימוג'ים בוכים מצחוק. רק "חמוד", מילה שכל מי שסיפר פעם בדיחה מכיר כפרס ניחומים. מה קרה בדרך?
התשובה הקצרה: בדיחה אינה רק משפט. היא משפט ועוד כל מה שהקהל כבר יודע. כשמתרגמים הומור ישראלי, המילים עוברות בקלות יחסית, אבל ההקשר, הצליל ומה שכולם מבינים בלי להגיד נשארים מאחור. מי שרוצה שהבדיחה תעבור צריך לפעמים לוותר על הנוסח המקורי ולבנות מחדש את מה שגרם לה לעבוד.
הומור עובד כמו קוד משותף. הבדיחה מדלגת על ההסבר, ובדיוק בגלל זה היא מצחיקה: המאזין משלים לבד את החסר, וברגע ההשלמה הוא צוחק. מם על תור במשרד ממשלתי, על משפחה שמתווכחת על מקום החניה בחג או על ההודעה "יהיה בסדר" שמגיעה בדיוק כשברור שלא יהיה, נשען על חוויה שהקהל הישראלי כבר עבר עשרות פעמים.
קורא מחו"ל לא חסר חוש הומור. חסרה לו ההשלמה. הוא קורא את אותו משפט ורואה רק את מה שכתוב בו, בלי עשרות התורים והוויכוחים שעומדים מאחוריו. התוצאה היא בדיחה שנשמעת כמו תיאור. כשמבינים את זה, מפסיקים לחפש את המילה המדויקת ומתחילים לשאול שאלה אחרת: על איזה ידע הבדיחה סומכת, ואיך אפשר לתת אותו לקורא בלי להרוג את הפאנץ'.
משחקי מילים: המקום שבו התרגום נכנע ראשון
העברית נוחה במיוחד למשחקי מילים. מילים רבות נבנות סביב אותו שורש, צירופים מוכרים מהמקורות חיים בשפת הרחוב, ומילה אחת יכולה להישמע כמו שתיים. מם שמשחק על כפל משמעות של מילה עברית יכול להיות מבריק במקור ושטוח לגמרי בתרגום, כי בשפה השנייה שתי המשמעויות פשוט אינן נשמעות אותו דבר.
כאן יש למתרגם שלוש אפשרויות, ואף אחת מהן אינה מושלמת. אפשר להשאיר את המילה העברית ולהוסיף הסבר, ואז הבדיחה הופכת לשיעור. אפשר לחפש משחק מילים מקביל בשפת היעד, ואז הבדיחה משתנה אבל ממשיכה להצחיק. ואפשר לוותר על משחק המילים ולהעביר רק את המצב המצחיק, אם יש בו מספיק כוח לעמוד לבד. בדרך כלל האפשרות השנייה והשלישית עובדות טוב יותר מהראשונה. בדיחה שצריך להסביר כבר איבדה את הרגע שלה.
יש גם מילים שאין להן בכלל אח תאום. נסו לתרגם "דווקא" למשפט אחד באנגלית ותגלו שאתם צריכים חצי פסקה: לפעמים זה "בכל זאת", לפעמים "בכוונה", ולפעמים זה כל הגישה של הדובר לחיים. "סבבה", "חבל על הזמן" ו"יאללה" עוברים לפעמים כמות שהם, בעיקר אצל מי שכבר יש לו קשר לישראל, אבל זה עובד רק כשהם התבלין של הבדיחה ולא הפאנץ' שלה.
מה כן עובר: מצבים, דמויות והגזמה
דווקא ההיסטוריה של הסאטירה הישראלית מראה שהומור מקומי מאוד יכול לעבור גבולות. אפרים קישון, שנולד בבודפשט ועלה לישראל, כתב על הביורוקרטיה, על השכנים ועל המשפחה הישראלית, ובכל זאת ספריו הפכו לרבי מכר במערב גרמניה. התרגום לגרמנית נעשה בידי הסופר פרידריך טורברג. גם הסרט "סאלח שבתי" שלו, שעוסק בעולה חדש במעברה, היה מועמד לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. אלה סיפורים ישראליים מאוד, אבל הם נשענים על מצבים שקהל רחוק מזהה: פקיד שלא מקשיב, תוכנית שמשתבשת, אדם קטן מול מערכת גדולה.
זה הלקח המעשי. מצבים עוברים טוב יותר ממילים. דמות שכולם מכירים, כמו השכן שיודע הכול או הדודה שמתקשרת בדיוק בזמן הלא נכון, תצחיק גם מי שמעולם לא ביקר בישראל. הגזמה עוברת. אירוניה עוברת, בתנאי שברור למה היא מכוונת. מה שלא עובר בקלות הוא רמז לאירוע מקומי, ציטוט מפרסומת שכל ישראלי מכיר או שם של פוליטיקאי שאיש מחוץ לארץ לא שמע עליו.
ממים מוסיפים שכבה: התמונה מדברת שפה משלה
מם בנוי משתי שכבות, תמונה וכיתוב, ולכל שכבה בעיית תרגום משלה. הכיתוב אפשר לתרגם. התמונה נשארת כפי שהיא, ואיתה כל הרמזים החזותיים שבה: מוצר שמוכר רק בישראל, שלט ברחוב, תלבושת של חג או פרצוף של דמות מתוכנית טלוויזיה מקומית. קורא מחו"ל רואה תמונה ניטרלית איפה שישראלי רואה בדיחה שלמה.
ממים בנויים לא פעם על תבניות שכבר מסתובבות ברשת בכל העולם, ולכן התבנית עצמה מוכרת גם לקהל זר. היתרון הזה עובד רק כשגם התוכן מתאים לתבנית. כדאי לבדוק כמה דברים לפני שמשתפים מם מתורגם: האם התמונה מובנת בלי הכיתוב? האם הכיתוב המתורגם קצר מספיק כדי להיקרא במבט אחד? האם הכיוון של הטקסט, מימין לשמאל בעברית ומשמאל לימין בשפות אחרות, משנה את סדר הקריאה של התמונה?
כשהעבודה נעשית בתשומת לב, אותה בדיחה יכולה לחיות בכמה שפות ולהישאר חדה. אם אתם רוצים לראות איך זה נראה בפועל, באתר של ממים פרו-ישראליים בעברית אפשר לעיין בממים על חיים בישראל, זהות יהודית ותקשורת, ולהשוות לגרסאות האתר בשפות נוספות, כדי לראות מה נשאר זהה ומה השתנה כשהבדיחה עברה שפה.
כשהבדיחה נוגעת בחדשות, התרגום הופך לעמדה
רוב הממים הישראליים לא עוסקים בפוליטיקה, אבל חלק גדול מאלה שנשלחים לחו"ל כן. בתקופות מתוחות, הומור הוא אחת הדרכים שבהן ישראלים מעבדים את מה שקורה סביבם: בדיחה על הדרך לממ"ד בפיג'מה, על קבוצת הווטסאפ של הבניין שהופכת למטה מבצעי, על השאלה מי לקח את המטען. בתוך הבית, זה הומור של הישרדות. כולם יודעים שמאחורי הצחוק יש עייפות ופחד, ושהצחוק עצמו הוא דרך להחזיק מעמד.
כשבדיחה כזו מגיעה לקהל רחוק, היא נקראת אחרת. מי שלא עבר את הלילה הזה רואה רק את הטון הקליל, ועלול לחשוב שהמצב פחות חמור ממה שהוא, או להפך, שהישראלים מזלזלים במה שקורה. מם שנולד כהקלה עלול להיקרא כהצהרה. לכן, בתרגום של הומור שנוגע בחדשות, משפט אחד של הקשר שווה הרבה: לא הסבר של הבדיחה עצמה, אלא תיאור קצר של המצב שבו היא נולדה.
כדאי לשים לב גם לתזמון. בדיחה שנכתבה ברגע מסוים יכולה להגיע לקורא אחר שבוע אחרי, כשהאירוע כבר נראה אחרת או כשמשהו חמור קרה בינתיים. לפני ששולחים הלאה, בדקו שהבדיחה עדיין מתאימה למה שידוע עכשיו, ושהיא לא נשענת על פרט שהתברר כשגוי. הומור טוב לא צריך להיות מבוסס על עובדה מפוברקת כדי להצחיק.
הומור עצמי: מה שמצחיק בבית עלול להישמע אחרת בחוץ
ישראלים צוחקים על עצמם בלי הרבה עכבות: על הנהיגה, על הוויכוחים, על הנטייה להגיע באיחור ולהסביר שזה בעצם בזמן. בתוך הבית, הומור כזה מקרב. כולם יודעים שמדובר באהבה עם עוקץ. מחוץ לבית, אותה בדיחה עלולה להיקרא כעדות. קורא שאינו מכיר את ההקשר לא תמיד יודע אם הוא צוחק עם הישראלים או עליהם.
זה לא אומר שצריך לוותר על הומור עצמי בתרגום. זה אומר שכדאי לחשוב מי הקהל. בדיחה על סבלנות בתור תעבור בשלום. בדיחה שנשענת על סטריאוטיפ, גם כשהוא נאמר באהבה, יכולה להגיע לקורא שישמח לאמץ אותו ברצינות. השאלה הפשוטה היא: אם הבדיחה הזו תופיע מחר בלי ההסבר שלכם ובלי השם שלכם, האם היא עדיין תאמר את מה שהתכוונתם?
הבדיחה שהגיעה בשלום
נחזור לחברה ששלחה "חמוד". אולי הבדיחה לא הייתה חלשה. אולי היא פשוט הגיעה בלי המזוודה שלה: בלי התור, בלי המשפחה, בלי עשרות הפעמים ששמעתם "יהיה בסדר" ברגע הכי לא מתאים. בפעם הבאה, לפני שמתרגמים, נסו לזהות מה בבדיחה הוא מצב ומה הוא מילה. את המצב אפשר לשלוח לכל מקום. את המילה לפעמים צריך להחליף, ולפעמים להשאיר בבית.
ואם הבדיחה עברה, ומהצד השני הגיעה שורה של אימוג'ים צוחקים, דעו שקרה משהו קטן ומרשים: מישהו שמעולם לא עמד בתור שלכם הבין לרגע איך זה מרגיש. זה, אחרי הכול, מה שהומור טוב עושה בכל שפה.
